פסק-דין בתיק ע"א 21648-07-12

האם יש בטענה בדבר שינוי דרמטי במרווח השיווק של תחנת-דלק, כדי לבסס בקשת רשות להתגונן בפני תביעת משכיר בגין אי-תשלום מלוא דמי השכירות מצד השוכר-הנתבע?  בפניי ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בתל אביב-יפו, לפיו נדחתה בקשתה של המערערת-השוכרת למתן רשות להתגונן, תוך חיובה בהוצאות.

תמצית הרקע העובדתי

1.        המערערת, דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ (להלן: " המערערת"),  עוסקת בין היתר בהקמת תחנות-דלק, שיווק ומכירה של מוצרי דלק. המשיבה, ישפה נדל"ן בע"מ (להלן: " המשיבה"), הינה הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 21 בגוש 6196, רחוב הירקון 16 בבני ברק, עליהם הוקמה תחנת-הדלק מושא פסק-הדין שבערעור.

ביום 12.5.09 נחתם הסכם שכירות בין הצדדים, שעניינו הקמת תחנת-דלק והפעלתה על-ידי המערערת לתקופה של 24 שנים ו-11 חודשים (להלן: "הסכם השכירות" או " ההסכם").

בסעיף 6 להסכם נקבע, כי החל מיום פתיחת התחנה בפועל או החל מיום 1.4.10, לפי המוקדם מביניהם, המערערת תשלם למשיבה דמי שכירות חודשיים מינימאליים בסך של 125,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובצמוד לעליית מדד המחירים לצרכן. בסעיף 7.7 להסכם נקבע פיצוי מוסכם בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בגין כל איחור בתשלום דמי השכירות העולה על שבעה ימי עסקים, יותר מפעמיים בשנה קלנדרית.

2.        בהחלטה רגולטורית מיום 31.8.11, הופחת באחת מרווח השיווק לדלק ב-21%. משכך, פנתה המערערת למשיבה וביקשה ממנה לדון ב"התאמתו" של הסכם השכירות לשינויי הנסיבות הקיצוניים. משסירבה המשיבה לעשות כן, ביצעה המערערת "התאמה" של תנאי ההסכם באופן חד-צדדי והפחיתה את תשלום                  דמי השכירות בשיעור של 18%.

3.        ביום 13.11.11 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 103,338.5 ש"ח, לבית-משפט השלום בתל-אביב - יפו (להלן: " התביעה"). בתביעה (לאחר שתוקנה ביום 3.2.12), נדרשה המערערת לתשלום יתרת דמי השכירות לחודשים 10.11, 11.11 ו-12.11 וכן לפיצוי מוסכם בסך 15,000 ש"ח בגין הפרה יסודית של הסכם השכירות, עקב אי-תשלום מלוא דמי השכירות בחודשים שצוינו לעיל.

4.        בבקשת רשות להתגונן שהוגשה (לפי תקנה 205 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984) על-ידי המערערת והחקירה שנתקיימה בעקבותיה, נטען על-ידי האחרונה, כי השינוי הדרמטי במרווח השיווק הייה בלתי צפוי, ושמט את הבסיס להסכם השכירות בין הצדדים. לטענתה, ביצוע ה"התאמה" באמצעות הפחתה עצמאית של דמי השכירות היה צעד  שנדרש מכורח המציאות החדשה, על-מנת שלא להביא לסיכולו של הסכם ארוך-טווח זה ( סעיפים 15, 20 ו- 22 לתצהיר התומך בבקשה לרשות להתגונן, וכן עמ' 8 סיפא לחוות-הדעת של המומחה שצורפה לבקשה).

5.        עוד טענה המערערת, כי עמידה דווקנית של המשיבה על ביצוע ההסכם, למרות שינוי הנסיבות הקיצוני וכאשר היא יודעת את ההשפעה הרת-הגורל על המערערת, אינה יכולה להיחשב כהתנהגות בתום-לב.

לאחר שסיכמו הצדדים את טענותיהם, הגישה המשיבה ביום 6.6.12  הודעה לפיה בהחלטה נוספת של הרגולטור מיום 31.5.12 (צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק) (תיקון), התשע"א-2011), מרווח השיווק שונה בשנית, באופן שריכך את השינוי הראשוני והעמיד את מרווח השיווק על 17.4%.

פסק-הדין מושא הערעור

6.        בית-משפט קמא שמע את חקירת המצהיר מטעם המערערת וכן שמע את סיכומי הצדדים בעל-פה ביום 22.5.12, ודחה את הבקשה לרשות להתגונן בהחלטה מיום 11.6.12, בנימוק כי אינה מגלה סיכויי הגנה ולו לכאורה.

השופטת המלומדת קבעה, כי אין מדובר בשינוי דרמטי בתנאי השוק, המצדיק את התערבות בית-המשפט והתאמתו של החוזה לנסיבות המשתנות מכוח סעיפים 3(4), 4 ו-18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: " חוק החוזים (תרופות)").

בעקבות ההחלטה הנ"ל נחתמה פסיקתא ביום 11.7.12, לפיה חויבה המערערת לשלם את הפרשי דמי השכירות בחודשים הרלוונטיים, את הפיצוי המוסכם וכן את הוצאות ההליך.

המחלוקת

7.        הצדדים חלוקים בשתי סוגיות מרכזיות. הראשונה עניינה בשאלה, האם המערערת עמדה בנטל ההוכחה של סיכויי ההגנה, ולו לכאורה; השנייה עוסקת בשאלה, האם הקטנת מרווח השיווק מהווה שינוי נסיבות קיצוני, המקנה למערערת את הזכות לבצע "התאמה" חד-צדדית בגובה דמי השכירות. ברור, שלשאלה זו השלכה ישירה על ההכרעה בסוגיה בעניין סיכויי ההגנה של המערערת.

דיון והכרעה

טענה מקדמית

8.        המשיבה טוענת לדחיית הערעור על הסף, מאחר שנדון ערעור על דחיית בקשת רשות להתגונן,  "החלטה אחרת" עליה לא ניתן לערער בזכות. ראו:  אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 419 (מהדורה עשירית, תשס"ט).  חרף הכלל האמור, יש אסמכתא גם לדחייה של טענת סף במקרה דומה: ע"א 1286/01 שמואל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פיסקה 8לפסק-הדין (פורסם ב'נבו', 15.9.2005):